אז החבר'ה של רֶקלֶס אָליבַּיי שותים. הם צעירים, הם רוקיסטים – זה חלק מהעניין. השאלה היא מה או כמה הם שותים, ואיך הם עושים את זה: מורידים או מרימים צ'ייסרים או שוטים?
באנגלית זה קל: "We clink our glasses together, and down our shots". בעברית… פחות.
כדי לקבל תשובה ברורה ניג'סתי לכמה חברות ועמיתות מגניבות ממני וגייסתי למחקר גם את מכריי המעטים בני העשרים פלוס, את צאצאי המשפחה והחברים, וערכתי סקר קטן. סוף־סוף אני יודעת את האמת! להלן ממצאיי:
- דבר ראשון, המידה: כוסית הצ'ייסר (הישראלית) קטנה מכוסית השוט, ואפשר לומר ששני צ'ייסרים הם בערך שוט אחד. זה בסיסי. אבל בארצות הברית, שם מסתובבים חברי הלהקה שלנו, אין דבר כזה חצי כמות, ואילו כוס השוט הממוצעת קטנה מעט מכוס השוט בארץ. למעשה, היא משהו בין הצ'ייסר לשוט הישראליים.
- ומה עושים במשקה שבכוסית? מרימים את השוט (או הצ'ייסר) כדי לעשות לחיים ומורידים אותו לגרון כששותים מהכוֹסית בבת אחת בראש מוטה לאחור. יש הטוענים שלא עושים בו כלום, פשוט עושים אותו.
אבל! וזה אבל גדול, המשמעות המקורית של מילה צ'ייסר באנגלית בהקשר של שתייה היא אחרת, ועל כך אפשר לקרוא אצל עמיתי תומר בן אהרון: מרדף אינסופי. תקציר: הצייסר הוא המשקה ה"קל" ששותים אחרי השוט, למשל בירה או משקה פירות כלשהו.
אז מה עושים חברי להקת רקלס אליביי? ובכן, החלטתי שלא לעשות לוקליזציה לביטוי, והחבר'ה שלי פשוט מברכים ומורידים שוטים.
שימו לב: אם תלכו לפאב או לבר בארץ, סביר להניח שתזמינו צ'ייסר, ואם מישהי הייתה מעדיפה שחברי הלהקה היו עושים צ'ייסרים וזהו, תדעו שגם המגיהה שלי צידדה בפתרון הזה, והאחריות על המחדל כולה שלי.
***בטוחה שלא צריך להזכיר, אבל רק ליתר ביטחון: אם שותים לא נוהגים.***