או: האם הספרות הרומנטית היא האחות החורגת של הספרות הכללית?
ספרות רומנטית זוכה כמעט תמיד ליחס מזלזל ומתנשא, בעיקר מצידם של מבקרים ומבקרות עילאיים שלא ממש מכירים את הז'אנר. מי שכן מכירה אותו יודעת שכמו בכל ז'אנר אחר, יש ספרים טובים יותר ופחות, מרגשים יותר ופחות, סקסיים יותר ופחות.
בפורומים שונים של קוראות וקוראים מתנהלים דיונים רבים בנושא הביקורת על הז'אנר עצמו, אך גם על הקוראות בו. רבות מהקוראות נוטות להצטדק על העדפות הקריאה שלהן ואף להסתיר את הבקיאות שלהן בז'אנר, ומשאירות את הזירה לאותם אלו שלא יודעים עליו כלום. למעשה, זו לא התנהלות חדשה והיא תועדה כבר לפני מאתיים שנה. הנה לדוגמה קטע הלקוח מתוך נורת'אנגר אבי, הרומן המקסים והמלבב של ג'יין אוסטן*:
הבה נניח למבקרים לגנות כאוות נפשם יצירות עתירות דמיון כגון אלה, לחשוק את שיניהם עם פרסומו של כל רומן חדש ולקונן על עולם הספרות הכורע תחת הררי הזבל. הבה לא נזנח זה את זה; כולנו מושמצים כאחד. יצירותינו אומנם הסבו הנאה רבה יותר ואמיתית יותר מכל היצירות בכל מגמה ספרותית אחרת, ובכל זאת אין סוגה מוכפשת יותר משלנו. אם מגאווה, אם מבורות ואם מנטייה אופנתית גרידא, רב מספרם של אויבינו כמעט כמספרם של קוראינו. הנה, אלף עטים גומרים את ההלל על […] אבל כולם כאיש אחד נוטים לפסול את כישרונם של מחברי הרומנים, להמעיט בערך מלאכתם וללעוג ליצירות שלזכותן מעידים רק הברק, השנינות וטוּב הטעם. "אינני מקוראי הרומנים; אני מעלעל ברומנים לעיתים רחוקות בלבד; אל תחשבו שאני נוהגת לקרוא רומנים; זה כתוב יפה, יחסית לרומן." זו שירת המקהלה. "ומה את קוראת […]?" "הו! זה רק רומן!" עונה […] הצעירה ומניחה את הספר מידה בהפגנת אדישות או בבושה רגעית […] משמע, זו רק יצירה שמתארת את נימי הנפש האנושית, שמפגינה היכרות עמוקה עם טבע האדם ומשרטטת אותו על כל צורותיו, שמפיחה בו חיים בשנינות ובהומור, ואת כל זה חושפת לעולם בשפה מובחרת. ברם, לו הייתה אותה עלמה שקועה בקריאת […] במקום יצירה פחותה שכזו, הרי הייתה מציגה את הספר בגאווה רבה ואף חושפת את שמו; אך קלושים הסיכויים שהייתה טורחת לקרוא ולוּ עמוד אחד מאותו […] שהרי הוא עוסק בדרך כלל בנסיבות חסרות כל שחר, בדמויות לא טבעיות בעליל ובנושאי שיחה שבימינו כבר אינם מעניינים איש; ושפתם, גם היא לעיתים מסורבלת עד כדי כך שאיננה מאירה באור חיובי את התקופה שבה זכתה לעדנה."
אכן, היו גם היו דברים מעולם, ואפילו אוסטן, שספריה עומדים במבחן הזמן כבר כמאתיים שנה ונחשבים לקלסיקות, זכתה לצקצוקים ולגלגולי עיניים על כתיבתה עד שנאלצה להציב מראה בפני מבקריה (בנימוס ובעילום שם) ולומר שהמלך עירום.
מאז השתנו אומנם האמצעים הטכנולוגיים וגם הסגנון והשפה, אבל המהות לא השתנתה בהרבה. ועם זאת, לתחושתי, הפריחה המחודשת שחווה הז'אנר בשנים האחרונות מאפשרת שינוי במגמה, וגם קמו לנו נשים אמיצות שלא חוששות למשוך את העדר לכיוונים קצת יותר נועזים. אני מקווה שאנחנו כהוצאה נהיה חלק מהשינוי הזה, ושכולנו נמשיך להתענג על הברק, השנינות וטוּב הטעם המצויים בשפע בספרות הרומנטית.
*כל זכויות התרגום שמורות להוצאת תמיר ולהוצאת אהבות. הספר תורגם על ידי אינגה מיכאלי, וגילוי נאות: אני ערכתי את התרגום.
ובינתיים, אני ממליצה לכן לרכוש את התרגומים החדשים המענגים לספריה של אוסטן באתרי ההוצאות וליהנות מהתבונה ומהרגישות של הכוהנת הגדולה של הספרות הרומנטית.
